רמת מגשימים
חיים ספיריה, אלוני הבשן: "אני החלטתי כבר בימי נעוריי - בגולן אקבע את ביתי. האהבה והדאגה הניעו אותי. ראיתי את יש"ע הולכת ומתאכלסת, בעוד הגולן... כמעט דרך במקום. כשדיברנו על בניית בית משותף, אמרתי לחברתי, היום אשתי, יעל: "שיהיה ברור. אני כבר נשוי למדינת ישראל. אין לי שום כוונה לרדת. יש לי כוונה לעלות... לעלות לגולן וזה תנאי. ללא זה, אין נישואין". בחרנו להתחבר לאלוני הבשן, מקום נידח וקטנטן, בו חיו ידידים מבית הספר, מהשכונה שלי ומ'בני עקיבא'. אנשים שהכרתי, במקום שצריך אותי (18 משפחות, מהן עזבו 4 בשנת קליטתנו). איני מצטער לרגע על המעבר הזה. אלוני הבשן היא פרויקט חיינו... גם אם אני נעדר המון מהבית".
גולן שמש, מרום גולן: "למעשה, אני חזרתי לגולן. את כל הילדות שלי ועד אחרי השירות בצבא, העברתי במרום גולן. לאחר השחרור, יצאתי לטעום קצת מהעולם הגדול שמחוץ לקיבוץ, אבל תמיד היה ברור לי שיגיע היום, שבו אחזור לבית שלי. הוריי ואחיי גם הם נשארו בקיבוץ, כך שזה מאוד הקל על ההחלטה. וכך, בשנת 2001, לאחר כעשר שנים שהייתי מחוץ לקיבוץ, שבתי אליו והפעם לא כרווק, אלא עם משפחה ושלושה ילדים. הילד האחרון שלנו נולד כבר בגולן.
"מרגיש לי המהלך הכי נבון שעשינו כמשפחה. אין כמו הבית - הגולן".
עליזה קשת דגן: "הגעתי לגולן ב-1975, לביקורים. הייתי סטודנטית. הכול היה די שממה ושקט ומעט בתים. ב-1977, בחרתי להתמקם במושב אליעד. הייתי אז עם תינוק ועם הזמן נולדו לי עוד שני ילדים. היינו במושבוץ שנה ואז עברנו ליישוב אליעד לנקודת הקבע. זה היה תהליך להתאהב במקום. קיבלנו בתים נחמדים והתחלתי בטיפוח המקום ובלבלובו. הייתי אז מורה ועם הזמן שיניתי מקצוע. הכול עשינו במו ידינו. לאט לאט, גיליתי עולם ומלואו ולמדתי להכיר את המקום, את האנשים ולהיות מעורבת בקהילה. למצוא עניין ולהיות יצירתית ולמצוא חיי בילוי. הנוף קסם לי. הכנרת. החברה. התרבות. החגים. הביטחון. גידלנו כלב. יצרנו חיים חדשים ומלאי כל טוב. הכול היה. ריחות היו. אדמה כשטח. בית מדהים. הטיולים קסמו לי. בראנו הכול מכלום. החינוך היה נהדר. גנים, גני שעשועים. אחלה ושמח בלב. למדתי, רכשתי מקצוע. עברנו ים של חוויות וסיפורי מקום. התאהבתי בגולן שמחליף צבעיו ונותן מרפא לנשמה. הקמנו משפחה. בריאות זה הגולן. היום אני בשיאי ומאושרת. יש לי נכד. התבגרתי קצת ומאוהבת יותר בגולן. הגולן גידל אותי ונתן לי עולם פנימי עשיר ושפע של יצירת חיים שמחה.
גולן שמש, מרום גולן: "למעשה, אני חזרתי לגולן. את כל הילדות שלי ועד אחרי השירות בצבא, העברתי במרום גולן. לאחר השחרור, יצאתי לטעום קצת מהעולם הגדול שמחוץ לקיבוץ, אבל תמיד היה ברור לי שיגיע היום, שבו אחזור לבית שלי. הוריי ואחיי גם הם נשארו בקיבוץ, כך שזה מאוד הקל על ההחלטה. וכך, בשנת 2001, לאחר כעשר שנים שהייתי מחוץ לקיבוץ, שבתי אליו והפעם לא כרווק, אלא עם משפחה ושלושה ילדים. הילד האחרון שלנו נולד כבר בגולן.
"מרגיש לי המהלך הכי נבון שעשינו כמשפחה. אין כמו הבית - הגולן".
עליזה קשת דגן: "הגעתי לגולן ב-1975, לביקורים. הייתי סטודנטית. הכול היה די שממה ושקט ומעט בתים. ב-1977, בחרתי להתמקם במושב אליעד. הייתי אז עם תינוק ועם הזמן נולדו לי עוד שני ילדים. היינו במושבוץ שנה ואז עברנו ליישוב אליעד לנקודת הקבע. זה היה תהליך להתאהב במקום. קיבלנו בתים נחמדים והתחלתי בטיפוח המקום ובלבלובו. הייתי אז מורה ועם הזמן שיניתי מקצוע. הכול עשינו במו ידינו. לאט לאט, גיליתי עולם ומלואו ולמדתי להכיר את המקום, את האנשים ולהיות מעורבת בקהילה. למצוא עניין ולהיות יצירתית ולמצוא חיי בילוי. הנוף קסם לי. הכנרת. החברה. התרבות. החגים. הביטחון. גידלנו כלב. יצרנו חיים חדשים ומלאי כל טוב. הכול היה. ריחות היו. אדמה כשטח. בית מדהים. הטיולים קסמו לי. בראנו הכול מכלום. החינוך היה נהדר. גנים, גני שעשועים. אחלה ושמח בלב. למדתי, רכשתי מקצוע. עברנו ים של חוויות וסיפורי מקום. התאהבתי בגולן שמחליף צבעיו ונותן מרפא לנשמה. הקמנו משפחה. בריאות זה הגולן. היום אני בשיאי ומאושרת. יש לי נכד. התבגרתי קצת ומאוהבת יותר בגולן. הגולן גידל אותי ונתן לי עולם פנימי עשיר ושפע של יצירת חיים שמחה.